שני צדדים בחייו הרומנטיים של האדם

אחד הסיפורים הבולטים בהתהוותו של עם ישראל הוא נישואיו של יעקב אבינו. יעקב, בניגוד לאבותיו אברהם ויצחק, הופך את משפחת אברהם לעם שלם. כל עוד לא הגיע יעקב היה מדובר על משפחה אחת, משפחת נוודים, שהובילה את דבר ה' בעולם, ויעקב הוא זה שהופך את המשפחה הזו לעם של ממש. אולם דרך התהוותו של עם ישראל רצופה קשיים אדירים וסיפורים מסובכים שאחד הבעייתיים שבהם הוא נישואיו של יעקב לשתי אחיות. יעקב, בניגוד לצו התורה כמה מאות שנים לאחר מכן, נושא שתי אחיות לנשים... עובדה שהובילה לכמה וכמה סיבוכים בדרך חייו של יעקב ובדרך גיבושו של העם. כבר בתחילה מדובר על כך שיעקב

מעוניין לשאת רק את רחל, והוא מתחתן עם לאה רק בעקבות רמאות של לבן וכנראה גם של לאה עצמה (קשה להניח שלאה לא ידעה על התרמית). המקרא מדגיש לנו שיעקב אוהב את רחל ואיננו אוהב את לאה - "וירא ה' כי שנואה לאה". המצב מסתבך יותר כאשר לאה מצליחה ללדת ילדים ורחל לא והדבר מוליך לויכוח בין יעקב לרחל וגם למאבק בין האחיות שמוביל להכנסת נשים נוספות למשפחתו של יעקב. כל דרכו של העם המתהווה רצופה סיבוכים בעקבותיו של המאבק בין שתי האחיות וגם העתיד נקבע עם שאריות נוראיות למאבק זה כאשר שבט אפרים ושבט יהודה מולכים כל אחד בממלכה משלו.

על פי אמונתנו סיפורים מעין אלו אינם "קורים מעצמם" ואנו רגילים לראות יד מכוונת בכל תהליך התהוותו של עם ישראל, וודאי בנקודות הכל כך ראשוניות של יצירת העם וסיפורי האבות. אם כן, מדוע כך נבנה עם ישראל? מדוע הקב"ה מוליך את יעקב למצב שבו הוא נושא שתי נשים (ואחר כך ארבע) ומה מלמד אותנו הסיפור לדורות?

הסבר מעניין ראיתי לעניין זה בדבריו של הרב שרלו. הוא טוען שנישואיו הכפולים של יעקב מסמלים שתי נקודות שונות בבניין הבית היהודי: סיפור הנישואין עם רחל שמתחיל ורצוף כולו באהבתם הגדולה, מייצג את צד האהבה החשוב כל כך לבניין הבית, אהבה שבסופו של דבר גם מוליכה לוויכוחים החדים שביניהם במהלך החיים. בסופו של דבר מוליכה האהבה הזו להרבה סיבוכים... רחל גונבת את התרפים ומובילה את יעקב לשבועת שווא. רחל אינה זוכה לבנים בשל ה"קיפוח" שבין לאה לבינה ומגיעה מכך לויכוח קשה עם בעלה. ורחל, בסופו של דבר, אינה נקברת עם יעקב באותו מקום. רחל ויעקב בונים את נישואיהם על רקע ה"אהבה", וכל חייהם נקבעים בדרך זו, בין לרעה ובין לטובה וחייהם המשותפים מושפעים מאופי הזיווג.

אצל לאה מדובר בסיפור אחר. כבר בתחילת הדרך היא נישאת ליעקב על רקע שונה לחלוטין, כבר הזכרנו בתחילה שלא סביר להניח שלבן היה מצליח ברמאות ללא שיתוף פעולה של לאה ברמאות, שיתוף פעולה שמוזכר בדברי חז"ל, ולא סביר להניח שלאה סברה שיעקב פתאום ירצה לחיות איתה... ההנחה היא שלאה הבינה את הקושי שהיא עומדת בפניו ובכל זאת העדיפה חיים כאלה אצל יעקב מאשר להינשא לעשו. לאה מתחתנת עם יעקב על רקע "עסקי" (מעשי) יותר, היא מעוניינת להתחתן עם הצדיק שבאחים, היא מעוניינת ללדת כמה שיותר בנים ומרכזת את כוחותיה בתחום זה. היא איננה נישאת ליעקב עקב אהבה גדולה - וכך גם בונה את חייה וחייהם המשותפים. היא אפילו לא מהססת "לשכור" את יעקב כדי להעמיד עוד בנים... וגם היא משלמת מחיר כבד על גישתה, בדיוק כמו רחל.

נישואיו של יעקב עם שתי אחיות מאפיינים את שני הצדדים של הקמת משפחה וחיי הנישואים, הצד של האהבה בין בני הזוג והצד המעשי של הקמת המשפחה. אצל יעקב באים הדברים לידי ביטוי קיצוני, כמו בכל סיפורי האבות שמהם נובעים כל חיי עם ישראל. כל דבר הבא לידי ביטוי בחיי האבות מוליך אחר כך לתוצאות מרחיקות לכת אצל הבנים ולכן גם הסיפורים אצל אבות האומה הם קשים ומרחיקי לכת. בחיינו שלנו לא מדובר על קיצוניות חריפה כל כך, בדרך כלל חיי המשפחה שלנו כוללים בתוכם את שתי הדרכים ואת שני הגוונים, כל אחד מאיתנו צריך לבנות את ביתו על שני האדנים. מצד אחד יש את מקומה של האהבה בין בני הזוג, של הקשר הרגשי וגם הפיזי ביניהם, ומצד שני יש את המטרה המשותפת שצריכה להוליך ולהוביל כל בית בישראל. כל בית הוא גם בני זוג האוהבים זה את זה ללא גבול והוא גם המשימה הלאומית/ החברתית/ הכלכלית שכל אחד מאיתנו ממלא, שני צדדים בכל בית. טעות נוראית היא להדגיש רק את אחד הצדדים בבניית הבית, כשם שסיפור יעקב ונשותיו הוביל לסיבוכים עצומים. טעות אדירה היא לבנות קשר כל שהוא רק על בסיס הצד הרומנטי וכל שכן על בסיסו של הקשר המיני - פיזי.

כאן אנו חוזרים לנושא שלנו, היהדות יוצרת הפרדה (שלא מקובלת על העולם המערבי ועל העולם המודרני בכלל) בין המינים ומנסה בדרך זו להמעיט את ערכו של הרגש הפיזי החזק כל כך בבניית הקשרים בין הזוגות ובעיצוב הקשר המשפחתי. כל הצד המיני הוא נשלט, מבוקר ונתון לפיקוח. למעשה כל הקשר בין המינים בנוי בצורה כזו שהוא לא יהווה הפרעה ולא יהפוך למרכזם של החיים הבין - אישים. דווקא עוצמתו של כוח זה מצריכה את ניהולו הנכון פן יהפוך אותו האדם למטרה עליונה ולדרך בפני עצמה.

העולם המערבי (ולמעשה העולם כולו בתקופה המודרנית) בנוי אחרת לחלוטין. הוא חוטא בהצבת צד אחד בלבד, הצד הרומנטי, בבסיס חיי המשפחה ומציב את יצר המין ואת הנאתו הפיזית של האדם במרכז (התאהבות ב"קליק"). למעשה, לא רק חיי המשפחה אלא גם כל החיים החברתיים המודרניים בנויים סביב ההקשר המיני – פיזי, ונושא זה הופך למרכז חייהם של רבים מבני התרבות הנוכחית. חייהם של עמים, מלחמותיהם ודרכם בעולם בנויה פעמים רבות סביב ההנאה הפיזית ויופיו החיצוני של האדם, והתרבות כולה - תיאטרון, אומנות, יצירה ספרותית ועוד... בנויים סביב נושא זה. ההנאה המינית הפכה למטרה ולא לדרך, ולמעשה היא גורמת לאובדנם המוחלט של הערכים שלהם נועדה, כלומר: התאווה המינית הופכת להיות אבן נגף בדרכם של חיי המשפחה ולא תומכת בהם. ברוב המקרים כבר אין קשר בין קשר פיזי לחיי משפחה ופעמים רבות חיי נישואים נהרסים על רקע חיפושיו של אחד מבני הזוג קשר כזה או הנאה מינית בצורות אחרות.

האדם המודרני עסוק מאוד בחיפושי הנאה גופנית בלתי פוסקים, ובתחום המיני זה עשוי להגיע לאובססיה של ממש. אני עצמי זוכר חיילים ששירתו איתי בצבא שלא יכלו לחשוב או להרגיש שום דבר אחר, חייהם כולם היו מושתתים על חיפוש של קשר פיזי ודבר זה מילא את כל עולמם. רבים מבני דורנו חיים בצורה כזו, ואנו נתקלים שוב ושוב בתוצאות המרות של התמסרותו של המין האנושי ליצריו ללא שליטה. מה שפעם היתה לעולם העבודה הזרה, יצר לא בר כיבוש שהפך את האדם לחיה יצרית כדי לרצות את האלים הרבים, היום עושה יצר המין ותאוות הקשר בין נשים לגברים. חושבים שאני מגזים קצת? פתחו ברגע זה את הרדיו והקשיבו לשירים שמתנגנים שם עכשיו, האם לא כולם עוסקים באותו דבר? האם האדם לא משקיע את כל כולו, כל יכולותיו המדהימות ביצירת גירויים חדשים ורעיונות מקוריים לשחרור התאווה המינית? בכל תוכנית טלוויזיה, בכל יצירה ספרותית ובכל מקום שתפנו...

היהדות רואה את מקומו של האדם בטווח אחר לגמרי. היא מוליכה אותנו להישגים מחשבתיים ולשאיפות גדולות בתחום הרוחני, שאיפות המצריכות את ריסונו של יצר המין, אם זה בקשר עם בני המין השני ואם זה (אפילו) בקשר שבין איש לאשתו, שם מהווים הלכות נידה מעין חייץ נוסף בפני הפיכת המין למרכז המשפחה.